פסק-דין בתיק ת"ק 40641-07-12

בפני תביעה קטנה ע"ס 32,338 ש"ח שהוגשה כנגד הנתבעים בגין נזקים ישירים ועקיפים שנגרמו לתובעת עקב סיום מוקדם של הסכם השכירות, ומצבו של המושכר עם השבת החזקה בו לידי התובעת.

העובדות הצריכות לעניין :

1. התובעת והנתבעת 2 (להלן: " הנתבעת") חתמו בשנת 2010 על הסכם במסגרתו הושכרה לנתבעת דירה המצויה בבעלות התובעת. הנתבע 1 (להלן: " הנתבע") הינו אביה של הנתבעת.

2. בהתאם להסכם השכירות הנוסף עליו חתמו התובעת והנתבעת ביום 30/05/11 (עם תום הסכם השכירות משנת 2010), הושכרה הדירה לנתבעת ל- 12 חודשים נוספים, קרי- מיום 01/07/11 ועד ליום 30/06/12.

3. בעקבות הודעת התובעת לנתבעת על סיום הסכם השכירות בתום תקופת השכירות, מסרה הנתבעת בידי התובעת מכתב מיום 10/04/12 שכותרתו " הודעה מוקדמת לסיום חוזה השכירות ביננו". בהתאם למפורט במכתב, מכח הוראת סעיף 8ב להסכם השכירות, יסתיים הסכם השכירות 30 ימים ממועד מסירת המכתב, קרי- ביום 10/05/12.

4. ביום 16/04/12 פנתה הנתבעת לבית משפט השלום בירושלים בבקשה לקבלת צו למניעת הטרדה מאיימת כנגד התובעת (ה"ט 21194-04-12). צו כאמור ניתן ביום 16/04/12. בהמשך לבקשה שהגישה התובעת, הוסיף כב' בית המשפט ביום 17/04/12 וקבע, כי " על מנת שלא לגרום להידרדרות היחסים בין בעלות הדין לכדי הטרדה מאיימת, אני מורה כי ייאסר הדדית על בעלות הדין לשוחח ביניהן למשך 45 יום והתקשורת ביניהן לעניין השכירות, תהיה בכתב". לנוכח העובדה שהתובעת לא התייצבה ביום 17/05/12 לדיון שנקבע במעמד הצדדים, קבע כב' בית המשפט, כי הצו מיום 16/04/12, יוותר על כנו.

5. לאחר מתן הצו למניעת הטרדה מאיימת, עתרה התובעת ביום 08/05/12 בפני כב' בית משפט השלום בת.א. 14685-05-12, בבקשה לעיכוב פינוי המושכר. כב' בית המשפט דחה ביום 08/05/12 את הבקשה לסעד זמני בקובעו, " לא מצאתי כי עולה מבקשה זו, כי למבקשת עילת תביעה של ממש המבססת על זכות הקנוייה לה לכאורה לעכב את פינוי המושכר אף לא לאור טענותיה בדבר הפרת הסכם השכירות".

תמצית טענות הצדדים :

6. אליבא דתובעת, בהתאם להסכם השכירות, היה על הנתבעת לפנות את המושכר ביום 30/06/12, כאשר לגישתה, לא היתה לנתבעת הזכות לסיים את תקופת השכירות במועד מוקדם יותר. לטענתה, הנתבעים גרמו לה לנזקים כבדים בשל אופן התנהלותם, הפינוי המוקדם, הנזקים שגרמו למושכר, התלונות שהגישו כנגדה לגורמי אכיפת החוק והעתירה לקבלת צו למניעת הטרדה מאיימת. את נזקיה אמדה התובעת כדלקמן:

א. תשלום עבור שני חודשי שכירות- 8,000 ש"ח.

ב. ארנונה ומיסי וועד עד לתום תקופת השכירות- 1,160 ש"ח.

ג. נזקים למושכר (לרבות הסרת מזוזות, הצורך בהחלפת המנעול וגניבת כלי אוכל)- 1,700 ש"ח.

ד. הוצאות משפטיות- 1,028 ש"ח.

ה. פגיעה בשמה הטוב של התובעת- 5,000 ש"ח.

ו. הוצאות שונות- 15,300 ש"ח.

יצוין, כי כתב התביעה נוסח בצורה בוטה תוך הכפשות קשות של הנתבעים ובני ביתם. לא אכנס לתיאורים הקשים בהם תוארו הנתבעים ודי אם אציין, כי המדובר בכתב תביעה חריג בניסוחו ובחומרתו ואשר הוגש מתוך " שאיפה בנקמה", כדברי התובעת (ר' עמ' 6 לכתב התביעה).

7. מנגד טענו הנתבעים, כי בהתאם להסכם השכירות עם התובעת, תקופת השכירות עתידה היתה להסתיים ביום 30/06/12. סמוך לחודש אפריל 2012, הודיעה התובעת לנתבעת שבכוונתה להעלות את דמי השכירות החודשיים.         
   מאחר שהצדדים לא הגיעו לכדי הבנות באשר לשיעור דמי השכירות ומטעמים נוספים, החליטו הנתבעת ובן זוגה להביא את תקופת השכירות לידי סיום ולעבור להתגורר בדירה אחרת. לנוכח האמור, ביום 10/04/12 שלחה הנתבעת הודעה מוקדמת בכתב, כנדרש בסעיף 8ב להסכם השכירות. בהתאם להודעה המוקדמת, פינו הנתבעת ובן זוגה את הדירה ביום 10/05/12 והשיבו את המפתחות לידי התובעת וזאת, לאחר שפינו, ניקו וסיידו אותה כנדרש.

לאחר שנשלחה ההודעה המוקדמת, החלה התובעת להתעמר בנתבעים ובבני משפחתם.